אחרי שמזבח מוריד דמעות

מרכז לחקר החברה החרדית – מכון ירושלים לחקר ישראל

גירושין בחברה החרדית נתפסים כתופעה שולית בתודעה הציבורית והמחקרית הכלל-ישראלית והפנים-חרדית, ואינם זוכים בתשומת-לב מחקרית. התרחבות תופעת הגירושין בחברות קולקטיביסטיות בעולם, בצד התפתחויות משמעותיות במערכת הטיפול הפנים-חרדית, כמו התפתחות קבוצות-תמיכה לנשים חרדיות חד-הוריות, תהליכי התמקצעות ואקדמיזציה של גופים טיפוליים בחברה החרדית, ופתיחתם של מקלטים לנשים מוכות מן החברה החרדית, מעלות את הצורך במחקר מעמיק בתופעה. המחקר הנוכחי מציג את מודל ההתמודדות של המתגרשים החרדים עם מצבם, ואת דרכי ההתמודדות של החברה החרדית עם התופעה.

מדד האינדיבידואליזם-קולקטיביזם החברתי הוא כלי מקובל לבחינת מרכזיות החברה מול מרכזיות הפרט בחברות שונות. בעוד שחברות אינדיבידואליסטיות מתמקדות בפיתוח האוטונומיה של הפרט ובמימוש צרכיו ורצונותיו, חברות קולקטיביסטיות מתמקדות במימוש צורכי החברה, ומצפות מן הפרט שיכפיף עצמו אליהם. גם מוסד המשפחה מושפע מתפיסות אלו: בחברות אינדיבידואליסטיות מוסד זה נועד לשרת את צורכי הפרט, ועל כן הגירושין נתפסים בהן כתופעה מקובלת, בעוד שבחברות קולקטיביסטיות נועדה המשפחה לשרת את החברה, ועל כן פירוקה אינו מקובל.

החברה החרדית בישראל היא חברה קולקטיביסטית-דתית, המשמרת את עליונות התא המשפחתי ורואה בו ערך חברתי עליון המונחל לחבריה באמצעות מערכות החינוך הפורמליות והבלתי-פורמליות. פירוק התא המשפחתי, אף שהוא מוּתר מדאורייתא, נתפס כצעד שלילי ברמה הנורמטיבית-חברתית. התפיסות השליליות גוררות דחייה חברתית ומחייבות את המתגרשים להתמודדות מורכבת יותר מזו הנדרשת מן המתגרשים בחברה הישראלית הכללית או בחברה המערבית.

הבנה מעמיקה יותר של תופעה זו, עשויה לתרום להבנה התיאורטית של התופעה ולהתמודדות היישומית אִתה. ברמה התיאורטית ניתן ללמוד ממחקר זה על ההתמודדות עם השונה או עם הסוטה מנורמות חברתיות משמעותיות בחברות קולקטיביסטיות בכלל ובחברה החרדית בפרט. אך המשמעות העיקרית של מחקר זה היא דווקא בהיבט היישומי: בחיזוק המודעות והידע של אנשי הטיפול והמחקר ביחס לתופעה ולהתמודדות אִתה, ובשיפור הכלים הטיפוליים המשמשים להתמודדות זו.

סקירת ספרות

תופעת הגירושין נחקרה רבות בקרב האוכלוסייה המערבית (Amato, 2000; Amato, 2010; Amato & Hohmann-Marriott, 2007; Amato & Previti, 2003; Christenson & Brooks, 2001; Kelly, 2000), אך תרבויות מסורתיות זכו לתשומת-לב מחקרית מועטה (Call & Heaton, 1997; Cohen & Savaya, 2003; Kulik & Klein, 2010; Mayers, 2006; Ono, 2006). תופעת הגירושין בחברה החרדית כמעט שלא נחקרה (בארט, 2012; בן סימון-פריש, 2001; חושן, קורח ובורנשטיין, 2007; קליין-בארט, 2002). הגירושין הם תופעה המעוצבת על ידי התרבות, ובמקביל גם מעצבת את התרבות (Yodanis, 2005). בהתאם לכך נמצא כי ניכרים הבדלים משמעותיים בתחושת הסיפוק מן החיים של נשואים לעומת גרושים בחברות אינדיבידואליסטיות לעומת תחושותיהם בחברות קולקטיביסטיות (Diener, Gohm, Shu & Oishi, 2000).

תרבות היא מוסד בעל כוח משמעותי לעיצוב חיי החברה, ועל כן היא נמדדת באמצעות "המשָֹגָה תרבותית". מדד זה פוּתח על ידי הופסטד (Hofstede, 1980), שזיהה ארבעה פרמטרים לבחינת תרבות: אינדיבידואליזם-קולקטיביזם, פערי כוחות בחברה, הימנעות מחוסר-ודאות ונשיות-גבריות. בהמשך לעבודתו של הופסטד, פיתח טריאנדיס (Triandis, 1995) את מדד האינדיבידואליזם-קולקטיביזם המבחין בין תרבויות על פי הקשר שבין היחיד לסובבים אותו (Hofstede, 1983; Triandis, 1995; Sampson, 2000). אינדיבידואליזם מאופיין כמטרת הפרט למימוש עצמי. חברות אירופיות ואמריקאיות מזוהות כחברות אינדיבידואליסטיות והן על פי רוב שוויוניות ומדגישות את עצמאות הפרט ואת מימוש יכולותיו. הפרטים בחברות כאלו נוהגים לתת עדיפות למטרותיהם האישיות על פני מטרות החברה, והתנהגותם נגזרת בעיקר מתפיסותיהם האישיות ופחות מרצון לקונפורמיות. דפוסי החשיבה בחברות כאלו, שמים דגש על נפרדוּת הפרט ועל ריחוק בין פרטים (Hofstede, 1983; Oyserman, Coon & Kemmelmeier, 2002; Oyserman & Lee, 2008; Triandis, 2001; Triandis, Bontempo, Villareal, Asai & Lucca, 1988).

קולקטיביזם, לעומת זאת, מוגדר כצורת חיים המדגישה את מרכזיות הקהילה וערכיה ואת הקשר ההדוק בין הפרטים. הקשר הקרוב בין האדם לקהילה מספק מבנה של יחסים חברתיים, תמיכה קהילתית והרמוניה. לצד תופעות בונות אלו, יש בחברות קולקטיביסטיות היררכיה חברתית ברורה, מנגנוני-פיקוח חברתיים ותלות-הדדית גבוהה. הפרטים בקבוצה נוטים לקונפורמיות, הם מאמצים את הנורמות החברתיות ומעדיפים מטרות חברתיות על פני מטרות אישיות. בחברות אלו מושם דגש משמעותי על הקשרים בין הפרטים, ועל כן ניתנת בהן עדיפות לפשרות ולפתרון סכסוכים ע"י דמויות סמכותיות בקהילה, בניגוד לגורמים מקצועיים מבחוץ. דפוסי החשיבה בחברות אלו ממוקדים באינטראקציה ובהיטמעות (Hofstede, 1983; Oyserman, Coon & Kemmelmeier, 2002; Oyserman & Lee, 2008; Triandis, 2001; Triandis, Bontempo, Villareal, Asai & Lucca, 1988). על הרצף האינדיבידואליסטי-קולקטיביסטי ממוקמות חברות שונות, אך בדרך כלל אין חברות שיימצאו ממש על קצות הסקלה.