מייסדת העמותה כותבת בלוג, בה מתוארת זוית הראיה הסובייקטיבית שלה בתהליך הגירושין, האישי. תהליך הקמת העמותה ונושאים הקשורים. כל אשה בתהליך גירושין יכולה להזדהות. לצפייה בבלוג
מתוך הבלוג:
בקשתי רק לעצור את המירוץ לכמה דקות.
לשבת עם עצמי בשקט ולנוח. לנשום כמה נשימות רגועות ולסכם את היום, השבוע , החודש והשנה האחרונה
.מצאתי את הזמן הזה ברכבת. אי שם בדרך לנהריה. שם אני אמורה לדבר על פרויקט ח
מאז הפוסט הראשון שלי בסלונה עברו חיים שלמים. שנים של התמודדות, עליות ומורדות, שינויים וגדילה. הייתי פרודה, הייתי גרושה וכתבתי את ההבנות והתובנות שהחיים זימנו לפני. קראתן והרגשתן אותי, אני זוכרת את התגובות שחיממו את הלב ברגעים הקשים.
היום אני עוצרת לכמה דקות כדי להתחיל מחדש:
קוראים לי פייני סוקניק, אני חרדית, נשואה באושר ואמא לילדים מקסימים.
אני פעילה חברתית, מקימה ומייסדת את ארגון “באשר תלכי”
עמותה המלווה נשים חרדיות במצבי משבר משפחתיים. במצבי פרידה וגירושין.
ארגון הנותן את המענה לצרכים המיוחדים של אותה קבוצה. שנותן אוזן קשבת, יד תומכת וכתף להשען עליה
“באשר תלכי” היא הארגון שחלמתי עליו בלילות הלבנים ההם. כשהתלבטתי, כשנפגעתי , כשכעסתי ושתקתי- כי לא היה לי למי לפנות.
“במקום שאין אנשים- השתדל להיות איש” כך אומרים חכמינו. במקום שלא היה מקום, החלטתי להיות אותה האשה וליצור אותו.
הפסקתי לבכות , התחלתי לדבר , לחלום ולבנות.
כמעט שנתיים אחרי, יש כתובת ויש מקום. למעלה מ- 150 נשים שנעזרו ,נעזרות ועוזרות בעצמן .
נשים שיודעות שיש כתובת ,יש להן עם מי לדבר ויש כאלה שתסייענה. לא סתם עוד אוסף של נשים “סוג ב” בלי קשר. אלא קבוצה שנותנת כח.
החלום שלי, על מקום בטוח לכל אחת קורם עור וגידים, נמתח ומתרחב ומקבל ממשות.
כאמא גאה שמביטה בילדה הקטן, כשהוא עושה את צעדיו הראשונים ולבה מתמלא אהבה. כך גם אני,מוצאת את עצמי מתנתקת, מסתכלת מהצד על פעילות עניפה וגאה בכל מי שנוטל בה חלק.
על בשרי למדתי עד כמה החיים לא צפויים. עד כמה הם מלאי פניות שלא חלמנו עליהם לטוב ולמוטב.
היום, בתם שנה מרגשת ומיוחדת שעברה עלי,באופן אישי ועל “באשר תלכי” בכלל
אני מודה לבורא עולם על כל העקולים שבדרך. גם על אלו שלא הבנתי , ושאולי לעולם לא אבין. למדתי להשתדל לעשות את הדרך המוזרה הזו בצורה הכי טובה שאוכל. להיות הכי טובה בדרך.
ולהאמין שגם הכי טוב עוד יגיע.כי הוא אי שם בדרך…