סיגליות

יש כל כך הרבה משוכות שצריך לעבור. דברים קטנים שאף אחד לא באמת יודע מה לעשות בהם. יש דברים קלים יחסית לפתירה, כמו אסיפת הורים של הבן, שאף אמא לא הולכת לבד והוא מתבייש, ויש כמה קשים באמת, כמו המינוס הזה בבנק. למען האמת, אלו קשיים רגילים לגמרי שיש לכולם. אין שום חידוש מסעיר בסתימה בכיור או בשקע חשמלי שבור חוץ מהעובדה המרגשת–אני יודעת לתקן אותם! מי היה מאמין.
קשה לי להעביר את תחושת האופוריה שחשתי בפעם הראשונה שפתחתי סתימה מפחידה במיוחד, או שסתמתי לוע פעור בבנק. תמיד הייתי בטוחה שאת זה אני פשוט לא יודעת לעשות. ככה זה. אין לי הסבר הגיוני למה, חוץ מעובדת היותי אישה. לא שזה תירוץ, כמובן. אבל כן, את לא יכולה, ילדה. תני לי ואני אמציא מלא סיבות למה להשאיר הכל ככה בדיוק ולא נתקן כלום בכלל. ככה עד היום אין לי תאורה ליד מכונת הכביסה. שזה לא באמת מצב נוח ואין לו כל יתרונות חוץ מלהראות לי כל ערב מחדש כמה סתגלנית אני.

לרוע המזל לשיטת הבואי לא נעשה כלום יש חיסרון גדול: היא לא עובדת. ולכן היום אני מוצאת את עצמי מגלה המון דברים מופלאים: את המברגה: איזו המצאה מופלאה. את השירותים המקוונים, חלומה של כל אישה מאותגרת זמן. את שירותי המשלוחים, יבורכו מפי עליון. ועוד כהנה וכהנה. ובעיקר, את היכולות שלי עצמי.

אני יודעת שזה קצת מביך, אבל זו האמת. חשבתי תמיד שאני לא באמת יכולה כמו כולן. שאני קצת מסכנה כזו. איטית ורחפנית וגמלונית. אז כן, אני מתאותגרת קשב וריכוז. מודה. לעולם לא אזכה בתואר עקרה הבית המושלמת. ולעולם אעדיף לקרוא ספר מאשר לעשות פאנלים, וזו אפילו לא בעיה בעיני.
אבל הו, אני כן יכולה. הייתי רוצה לצעוק לכל העולם: אני כן יכולה! מי בכלל העז אי פעם לומר לי אחרת? איך קרה שחשבתי אחרת?

אני רוצה לומר לכל מי שעברה לה בראש מחשבה מקטינה כזו, של אני לא יודעת ואני לא חושבת שכדאי שאנסה. לכי על זה. תנסי. את היחידה שתחליט מה היא יכולה ומה לא. אף אחד לא יכול לומר עבורך היכן נגמרים הגבולות שלך. רק את.
אז בנקודה אופטימית זו, עלי להצהיר שגיהוץ זה עדיין לא בתחומי העניין שלי. מה לעשות. יש לי גם ספר חדש וזה עוזר לי להחליט נחרצות שגיהוץ זה פשוט משעמם. לא נורא, אין אדם מושלם בעולם, נכון.